רש"ש על מנחות פ״ח

1 תד"ה ומ"ד. וא"א כו' שלא יהו יתירות עליה כו'. לכאורה ה"נ להגיה שלא תהא יתירה עליהן. רצוני שהגדולה צריכה שתהא מכילה ב' הקטנות וגם האופיא. וי"ל הגי' שלפנינו. ור"ל שאם כבר יש לפנינו ב' רביעיות וחצי לוג מכוונות. ותמלא ב' הרביעיות ותערם להחצי לוג. תותר בהן מפני האופיא של הגדולה:

2 רש"י ד"ה והלא בחוץ היו. בשער נקנור. תמוה דבשע"נ לא בא אלא בשמיני לטהרתו. אבל בעשיות צפרים דהיא ביום טהרתו היה חוץ לחומה. עי' פי"ד דנגעים מ"ב. שוב ראיתי להמל"מ בפי"א מהל' ט"צ ה"א שעמד עליו בזה:

3 תד"ה אי. וא"ת כו' דלאחר שנתקדשו בכ"ש לא משימינן לה בכ"ח כו'. ק"ל דהא כתיב מים קדושים בכלי חרש. ואמרינן לעיל כח ב דכלי שרת דחרס לכ"ע לא עבדינן. וא"כ ע"כ ישימם בכלי חול אח"כ: